החלטה בתיק ע"א 9705/05

1.        בפני בקשה להמרת ערובה בערעור שבכותרת. המערערת היא חברה בפירוק והערעור הוגש באמצעות מפרקה. המערערת מבקשת לפטור אותה מהפקדת ערבון וחלף זאת ליתן התחייבות של מפרק החברה כי יותיר בקופת הפירוק את הסך שייקבע על ידי בית המשפט עד אשר יינתן פסק דין בערעור. לטענת המערערת, בהיות המפרק ידו הארוכה של בית המשפט של פירוק, הכפוף לו ונתון לפיקוחו, אין חשש כי הוא יחויב בהוצאות ולא ישלמן. עוד נטען על ידי המערערת, כי בקופת הפירוק קיימים, נכון לעת הזו, כספים בסך 1.1 מיליון ש"ח, ואף מטעם זה אין חשש כי המפרק יחויב בהוצאות ולא ישלמם. המשיבה מתנגדת  לבקשה, הן משום שאין היא נתמכת בתצהיר לאימות העובדות הכלולות בה והן לגופה. לטענת המשיבה, המערערת אינה מניחה תשתית לחוסר יכולתה להפקיד ערבון, אלא להיפך, לטענתה הסכומים הדרושים לכך נמצאים באמתחתה, ועל כן אין הצדקה להחיל עליה דין שונה ממערערים אחרים.

2.        אכן, על פי אמות המידה הרגילות המיושמות בהקשר לבקשה לפטור מהפקדת ערבון, תנאי מקדמי למתן פטור כאמור הינו הוכחת דלותו הכלכלית של המבקש, אשר בעטייה אין באפשרותו להפקיד ערבון. בדרך כלל, לא יינתן פטור למי שאמצעיו הכלכליים מאפשרים לו להפקיד ערבון. יחד עם זאת, לעיתים, ניתן להחליף את החובה להפקיד ערבון בערובה אחרת, גם כאשר בעל הדין לא הצביע על קשיים כלכליים. כך לדוגמא, נוהגים לפטור בנקים וחברות ביטוח מהפקדת ערבון כנגד התחייבות עצמית. הרציונל המונח ביסוד נוהג זה ברור. גופים אלה מאופיינים בבסיס כלכלי מוצק ונתונים תחת פיקוח הדוק באשר למבנה הונן. כמו כן, הניסיון מלמד כי הם מכבדים את פסיקת ההוצאות. בנסיבות אלה, אין חשש שהם יערימו קשיים על בעל דין לגבות את הוצאותיו, אם כאלו יושתו לחובתם על ידי בת המשפט.

3.        השאלה המתעוררת במקרה דנן היא, האם יש להחיל על מפרקים, ובאופן דומה על כונסי נכסים, את הכלל הרגיל, לפיו בהעדר תשתית ראייתית בדבר מצב כלכלי קשה של החברה או האדם אשר התמנו לנהל את רכושם, מוטלת עליהם החובה להפקיד ערבון, ככול האדם. או שמא, נוכח היותם זרועם הארוכה של בית משפט, ונתונים למרותו ופיקוחו, ניתן להחיל עליהם את החריג לכלל, החל על גופים כגון בנקים וכחברות ביטוח. בשאלה זו אין תמימות דעים (ראו ע"א 7400/00 יוסי חסון חברה להשקעות בע"מ נ' ועד הנאמנים לנכסי הווקף המוסלמי בת"א יפו, תק-על 2001(1) 198 מול החלטת הרשם ע' שחם ברע"א 8938/03 אבי מושינסקי-עו"ד נ' נדלן איילה בע"מ, תק-על 2003(3), 151 וכן ע"א 670/03 א' בלייר עו"ד, הנאמן על נכסי מנשה ליניבקר נ' לאב ליניבקר, תק-על 2003(1), 1430).

4.        בענייננו, איני רואה צורך להכריע בשאלה זו, וניתן להותיר את ההכרעה בה לעת שהדבר יידרש. זאת, משום שתנאי מוקדם לשקילת המרת ערובה בהתחייבות מפרק או כונס נכסים  הוא שיוכח כי אכן יוותרו בקופת הפירוק או הכינוס הסכומים הנדרשים לכיסוי הוצאות המשיבים, אם ייפסקו כאלה.  נטל ההוכחה בעניין זה הוא על המבקשים חלופת ערובה. בנסיבות העניין, כל שנטען על ידי המערערת הוא כי לעת הזו, קיים סכום מסוים בקופת המערערת. אולם בכך אין כדי לעמוד בנטל האמור. זאת, משום שלא נמסרו פרטים בדבר היקף חובותיה של המערערת, המובטחים ושאינם מובטחים, ולא הובהר מנין נובעת הנחת המערערת לפיה אם וכאשר ייפסקו כנגדה הוצאות, יוותרו בקופת הפירוק הסכומים הנדרשים למימון הוצאות אלה. בנוסף, כאמור, אף לא צורף לבקשה תצהיר מטעם מפרק המערערת המאמת נתונים כאמור.

התוצאה היא, שדין הבקשה להידחות. המערערת תפקיד ערבון בסך 25,000 ש"ח תוך 21 ימים מעת המצאת החלטה זו, ולא - יידחה ההליך ללא צורך במתן הודעה נוספת.

ניתנה היום, י' בכסלו התשס"ו (11.12.2005).

                                                              שושנה ליבוביץ

                                                                     ר ש מ ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: